ביטויי מריזמוס אינם האמצעי הספרותי היחיד לבטא הכללה בלשון המקרא . המילה המציינת את מלוא הכלל , שהוא על פי רוב מושג מופשט או קיבוצי , יכולה לעמוד בפני עצמה בלוויית מילית ההכללה " כל" או בלעדיה . לדוגמה , המושג הכללי ) ' כל ) העצים' חוזר פעמים אחדות במשל יותם ( שופ' ט ) בלא מריזמוס מפרט : "הלוך הלכו העצים למש י ח עליהם מלך" ( פס' ח ; וכן בפס' ט , י , יא , יב , יג , טו , ( "ויאמרו כל העצים אל האטד" ( פס' יד . ( דוגמאות אלה מבהירות כי לשון המקרא מכירה את צורת ההכללה ) ' כל ) העצים' גם ללא ניסוח בצורת מריזמוס . בתיאור של חכמת שלמה נוסף מריזמוס על הכלל המפורש : 'וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים' ( מל"א ה , יג . ( נראה כי הוספת פירוט בצורת מריזמוס לכלל המפורש באה למלא תפקיד ספרותי . במקרה זה המשך הכתוב מנוסח במריזמוס בן ארבעה איברים שמשתמעת ממנו ההכללה 'כל החיות : ' "על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים . " מאחר שכל אחד מהפרטים הוא שם קיבוצי וכללי בפני עצמו , הרושם המתקבל מצירוף כל הגורמים יחדיו הוא שחכמת שלמה הקיפה את ' הכול ...
אל הספר