הפרק האחרון בחייו של יצחק קצנלסון , בגטו ורשה ובמחנה ויטל , זכה לתשומת לבה של הביקורת ולטיפול מסור מאוד של המופקדים על מורשתו הספרותית . מסירות זו ביטאה את האמון בערכן הפיוטי והדוקומנטרי של היצירות מימי השואה , וגם את המחויבות המוסרית של הניצולים והחברים , ואת זיקתם הנפשית אל מחבר הקינה 'על העם היהודי שנהרג . ' דומה שאין חולק על המעמד המיוחד שזכתה לו יצירתו המאוחרת של קצנלסון במרוצת השנים , עדות יחידה במינה 'ששירה ורשומות הימים כרוכות בה יחדיו . ' היצירה הזאת , הכתובה רובה ככולה יידיש , האפילה משום חשיבותה על יצירתו העברית המוקדמת של קצנלסון ודחקה אותה לקרן זווית — דבר המשתקף גם בהעדפותיו של המוציא לאור . 'כתבים אחרונים' מימי המלחמה זכו לכינוס מקיף ומוער , ואילו שירתו העברית ראתה אור רק במבחר מייצג . 26 אפשר שהשיקול המול"י גרם אף הוא , שהיום ידוע קצנלסון , בעיקר , כמשורר השואה מזה , וכמחברם של שירי זמר המושרים בפי כול מזה . אבל בהקשר זה ראוי להוסיף , שברב או במעט , נדחקה שירתו הלירית בעברית גם מפני שלא הרבה לכנס אותה , ובין קובץ שיריו הראשון 'דמדומים' ( ורשה תר"ע ) למהדורה של שלושת הכר...
אל הספר