כאמצעי חשיבה הפלייבק יכול לשמש אותנו ברגעים בהם אנו נכונים ( לכל הפחות בדמיוננו ) למסור את חוויותינו האישיות לידיהם של אחרים כדי לשוב ולעיין בהן . אנו משחזרים עמם את מה שקרה , את מה שקורה או את מה שיקרה , והכול כדי להבין ולחוות מחדש פן נוסף במציאות . כך מתארת את החוויה רופאת ילדים מירושלים שהתמחתה בפלייבק : יש כל כך הרבה מצבי חירום , ובתוכם גם מצבים בין-אישיים שאני צריכה להתמודד עמם ביום-יום . הפלייבק משמש אותי ככלי נוסף בחשיבה . כשאני חושבת על סיטואציה בעבודה , אני קודם כול מדמיינת אותה מוצגת בפלייבק . ברגע שאני מציגה בדמיוני תמונה מתוך יום עבודה שוחק ומתיש , משהו פתאום משתחרר ; אני רואה לפתע את כל הנפשות הפועלות קצת אחרת . התמונה הולכת ומתבהרת . בתהליך ההקשבה לסיפור , איננו יכולים להשתחרר מהצורך לראות ולהמחיש את הדברים שאנו שומעים . גם כשאנחנו מספרים את הסיפור ויוצרים אותו , אנו רואים אותו בדמיוננו . תאטרון פלייבק מייצר עבורנו מעין מעבדה אימפרסיוניסטית המפתחת את התהליך הזה לנגד עינינו , מנערת ומוציאה אותו מהחדר החשוך . בפרק זה נראה כיצד מוצגים סיפורי חיים בפני קהלי יעד שונים .
אל הספר