זה אלפים בשנים שנושא התוקפנות מעסיק את האנושות . גילויי התוקפנות בין בני אנוש מרובים בכל הדורות וכמעט בכל החברות . החל מהחודשים הראשונים לחיים ניתן לזהות אצל תינוקות גרעין גנטי-תורשתי תוקפנות , ההולכת ומתפתחת ונעשית מורכבת , ומשנה את פניה ואת על פי החברה והתרבות שהפרט חי בה . ההגדרה המקובלת לתוקפנות מתייחסת לכוונה של היחיד להזיק , להכאיב או לפגוע בזולת , ומתבטאת בשימוש בצורות שונות של אלימות כלפי אחרים : אלימות פיזית ( הכוללת פגיעות גופניות שונות ) או אלימות מילולית ( למשל עלבונות , קללות וצעקות . ( הגדרה זו לא תמיד מתאימה לתינוקות , לפעוטות ולילדים צעירים . לפיכך חוקרים העוסקים בגיל הרך ( למשל 987 ו ( Hartup , 1974 ; Shantz , טוענים , שכדי להבין היטב את התנהגותם של ילדים צעירים יש לערוך הבחנה בין תוקפנות לבין קונפליקט . לדברי החוקרים , המונח "קונפליקט" מציין התנהגות לא מתואמת . זהו מצב שבו במהלך אינטראקציה ילד אחד עושה דבר מה שילד אחר אינו מסכים או מתנגד לו , מבלי שמטרת הפעולה תהיה בהכרח לעורר את התנגדות האחר או לפגוע בו . מרבית הקונפליקטים בגיל הרך אינם כוללים בהכרח תוקפנות , והמטרה ...
אל הספר