ההבחנה הזו הייתה ירושה מהמשפט האנגלי , שלא היה עוד טעם להשאירה על כנה , ולכן המליצה הוועדה המייעצת לשר המשפטים לשנות את התקנות ולבטל את ההבחנה בין שני סוגי הבקשות . יש לזכור בי בהרבה בקשות אין ולא הייתה הצדקה לדיון במעמד הצדדים . בית משפט נהג , גם לפני התיקון הנ"ל , להחליט בהן , בלי נוכחות הצדדים , בין לאחר שביקש וקיבל תגובת המשיב ובין אף ללא בקשת תגובה . בית המשפט העליון החליט בשעתו שנוהג זה היה מנוגד לתקנות , שכן , כפי שנאמר לעיל , בקשה בדרך המרצה חייבה תמיד נוכחות הצדדים ושמיעת טענותיהם . עתה , שאין עוד בקשות בדרך המרצה , אין חובה להזמין את בעלי הדין לדיון בבקשה . כפי שנראה , רשאי בית המשפט או הרשם להחליט בבקשה ללא תגובה מהמשיב וללא נוכחות בעלי הדין , או לבקש תגובה ולהחליט לאחר קבלתה , בלי נוכחות בעלי הדין , או לקיים דיון במעמד בעלי הדין .
אל הספר