הנהגתו של הדיון המהיר בבית משפט השלום יצאה מתוך הנחה , המבוססת על נתונים סטטיסטיים , שהחלק הארי של התביעות המוגשות בבתי משפט השלום הן תביעות בסכומים הקטנים מחמישים אלף ש"ח . הרעיון של שמיעתן בסדר דין מהיר אמור להביא תשובה יותר מהירה למרבית התביעות הללו , וכתוצאה מכך - גם תינתן אפשרות הולמת יותר ומהירה יותר לתביעות הגדולות , אשר ימשיכו לטפל בהן בסדר דין רגיל . גם בין המצדדים בדרך דיון זו יש הסבורים שההליך הזה , כפי שנקבע בתקנות , לא ישיג את מטרתו , מאחר וסדר הדין שנקבע הוא עדיין ארוך מדי והוכללו בו נושאים שמן הראוי היה להוציאם , ובכך לקצר בצורה משמעותית את ההליך . המתנגדים לסדר דין זה סבורים שלא תבוא הישועה לבתי משפט השלום מהליך זה . לדעתם , סדרי הדין הרגילים , אם יופעלו כהלכה על ידי השופטים , יכולים להביא לאותן התוצאות המיוחלות . המצב הקשה בבתי המשפט הוא לא בשל העדר הוראות לסדר דין מהיר , אלא בשל הפעלה כושלת של סדרי הדין הקיימים . לדעת המתנגדים יש בסדר הדין המהיר גם פגיעה בזכויות ההתדיינות של האזרח ובשל כך , ההוראות שבפרק זה הן חסרות תוקף , בהיותן נוגדות את חוק יסוד : כבוד האדם וחרותו ...
אל הספר