פסיקתה

על סמך פסק דין שניתן , מותר לערוך פסיקתה שיהיו בה : מספר התיק , שמות בעלי הדין ומענם , הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בפסק הדין , צו בדבר הוצאות המשפט ותאריך שימוע פסק הדין . הפסיקתה תיחתם בידי שופט או רשם . המצאתה לבעל דין תיחשב כהמצאת פסק הדין . הפסיקתה אמורה להוות שיקוף של מה שנפסק בפסק הדין . פסיקתה אינה אלא תמצית של החלטה שניתנה , המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים . אין חפיפה מלאה בין הליך של הבהרת פסק דין או תיקונו , לבין הליך של מתן פסיקתה . על פי תקנה , 198 אין דרישה כי הפסיקתה תיערך על ידי השופט שנתן את פסק הדין . היא אף יכולה להינתן על ידי רשם של בית המשפט . כאשר זה המקרה , קשה לראות בבקשה למתן פסיקתה משום הליך דומה להליך של בקשה להבהרת פסק דין או תיקונו . במצב זה , הפסיקתה אינה חלק שלוב של ההכרעה , הניתן על ידי מי שהכריע בתיק , והיא מהווה השתקפות חיצונית של ההכרעה בעיני שופט או רשם באותו בית המשפט . עם זאת , פסיקתה יכולה להינתן גם על ידי השופט שישב בדין . במצב זה , יכולה הפסיקתה להוות מכשיר לפירושו של פסק הדין שהיה סתום . לכן , מקום בו קיימת בין הצדדים מחלוקת על מובנו של פסק דין אשר...  אל הספר