פסק דין יינתן כתום הדיון בהליך , או לאחר מכן , בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות . בערכאה ראשונה לא יהיה מועד זה מאוחר משלושים יום לאחר תום הדיון . אין זו הוראה אשר השופט - ברצותו מקיימה וברצותו מתעלם ממנה . העניין הציבורי בסדרי דין תקינים ונאותים מחייב זאת . חייב שופט להזדרז במלאכתו , שהרי התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים העומדים בפניו מהווה חלק חשוב מן הבסיס עליו הוא משתית את קביעת ממצאיו . יש והתרשמות זו עשויה במקרה נתון להיות אף מכרעת . חשוב אפוא שהזיכרון יהא עדיין חי או טרי בשעת ההכרעה , שאם לא כן , חסר השופט מימד חשוב והוא עלול להיתפס לטעות גורלית מבחינת התיק בו הוא דן . אחור בלתי סביר עומד גם בסתירה להוראה הכלולה בתקנה , 190 ועשוי
אל הספר