תביעה יכולה להיות נגועה בחוסר סמכות עניינית או בחוסר סמכות מקומית . הכלל הוא כי אין לדחות תביעה בשל חוסר סמכות , אלא כאשר אין אפשרות להעבירה , לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט , לבית המשפט או לבית הדין המוסמך לדון בה . היות ושאלת חוסר הסמכות היא מהותית , יכול בית המשפט לדחות תביעה על הסף על סמך נימוק זה גם מיוזמתו , אף שלא נתבקש על ידי אחד הצדדים לעשות כן . בעיקר כאשר מדובר בסמכות עניינית , יקפיד בית המשפט , היות וכל מה שיעשה בית המשפט בהעדר סמכות עניינית , כמוהו כאפס . זו הסיבה שכאשר מתעוררת שאלת סמכות יש לבררה מיד , כדי למנוע שכל הדיון יהא חסר ערך . כאשר לשאלת הסמכות יש פנים לכאן ולכאן , רשאי השופט , לפי שיקול דעתו , להניח לעניין להתברר תוך כדי המשפט . כאשר טעה בית המשפט ודן בעניין שאינו בסמכותו ונתן פסק דין , והצדדים לא עוררו את טענת הסמכות , והעניין הגיע עד לערעור בערכאה שלישית לבית המשפט העליון , ורק כאן התעוררה שאלת הסמכות לראשונה , במקרה כזה , אמר בית המשפט העליון , ראוי להתקין כלל ששאלת הסמכות לא תוכל לעלות ולאיין את כל מה שנעשה עד כה .
אל הספר