כאמור , רשאים שלושה שופטי הרכב , שפסקו בעניין מסוים , להחליט עם מתן פסק הדין , שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר . במקרה זה מתייתר השלב הראשון ונוהגים בעניין כמו שנוהגים בדיון נוסף שהחליט הנשיא לקיימו , אלא שעל בעל הדין המעוניין בדיון הנוסף למסור לרשם , תוך שבעה ימים מיום פסק הדין , הודעה על רצונו בדיון הנוסף . לנשיא נותר להחליט מה הוא מספר השופטים שידונו בדיון הנוסף וכן בדבר חיובו של בעל דין להפקיד סכום כסף או ערובה לשיפוי בעל הדין האחר . יתר ההוראות שעליהן דובר לעיל בעתירה לפי סעיף 30 ( ב ) חלות אף על דיון לפי סעיף 30 ( א . ( דרושים נימוקים חזקים ביותר כדי להניע בית משפט הדן בשלושה להחליט על קיום דיון נוסף בהרכב גדול יותר . סעיף 30 ( א ) לחוק שונה מהאמור בסעיף 30 ( ב . ( בעוד שבשני דרש המחוקק כי ההלכה שנפסקה יהיו בה משום חשיבות , קושי או חידוש , הוא לא דרש זאת לגבי הסעיף הראשון . מכאן שלבית המשפט , בדונו בבקשה לפי סעיף 30 ( א ) יש שיקול דעת רחב יותר . אם השופטים בגוף פסק הדין לא קבעו דיון נוסף , הדרך היחידה הפתוחה בפני העותר היא פנייה לנשיא ולא להרכב שדן בעניין .
אל הספר