הרב ברויאר מציג בדבריו תפיסה של 'פרשנות : 'נטו הפרשנות מוכחת ועומדת בזכות עצמה . לשיטתו , אין היא תלויה ברקעו האידיאולוגי או התאולוגי של המפרש , שהרי היא עובדה מוכחת . וכך הוא כותב בתגובתו ( עמי : ( 315 ביקורת המקרא הוכיחה , שאילו נכתבה התורה בידי אדם היא הייתה יכולה להיכתב רק בידי מחברים אחדים . ועוב 1 ה זו עדיין טעונה הסבר . אך זו איננה שאלה הנוגעת לאמונות ודעות , אלא זוהי שאלה של פרשנות גרידא [ ההדגשות שלי - מ '' ל . [ איני מקבל זאת . לדעתי , יש להניח את האפשרות של קיום תלות בין המפרש לפרשנותו , כשם שקיימת תלות מעין זו בין ההיסטוריון להיסטוריה שנכתבת על ידו . לדידי , אין לקבל את ממצאי ביקורת המקרא כעובדות . ברור מכאן , שאיני מתנגד לדרך פרשנית שמנסה לפתור בעיות של פשטי מקראות בדרך של ראייה רב-ממדית ( בין שנכנה דרך כזאת 'שיטת הבחינות' בין שנכנה אותה 'שני . ( 'דינים יש לי סימפטיה לגישתו הרבמשמעית של הרב ברויאר , שמתיישבת היטב עם תפיסת העולם הבריסקאית שעליה גדלתי . יתר על כן : אין ספק שכבר חז"ל השתמשו בגישה כזאת . היא עוברת כחוט השני במקורותינו , למן המכילתא והספרי ועד למשך חכמה ו'איש ה...
אל הספר