. 1 השימוש במונחים 'פשט' ו'דרש' בפינו נסמך על הוראתם בפי פרשני ימי הביניים , ולא על זו שבתלמוד . לכן אינם בחזקת 'מדרש' של המינוח התלמודי . מה משמעם של 'פשט' ו'דרש' בתלמוד צריך לברר באורח פילולוגי על פי שימושיהם בהקשרם ( בין השאר על פי שבת סג ע"א ) ולא באורח מופשט בעזרת מודל תאולוגי , שממנו לא נדרש אלא להלום את האמונות והדעות הכלליות של חז"ל . . 2 השימוש במאמר "דיברה תורה כלשון בני אדם" לצורך הגדרת הפשט , מושתת על ההנחה שלפיה עומדת בתלמוד ההבחנה בין ' פשט' ל'דרש' על ההבחנה בין לשון אנושית ללשון אלוהית . להנחה זו לא הובאה שום ראיה , ולעניות דעתי היא אמנם אינה נכונה , שכן הביטוי הזה בא להביע הבדלים של דרגה ( עד היכן ניתן לדרוש , ( ולא הבדלים של מהות ( זה 'פשט' וזה . ( 'דרש' כך , למשל , לומדין בסנהדרין צ ע"ב , ר' עקיבא ור' ישמעאל כאחד , שתחיית המתים מן התורה מלשון הכתוב "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" ( במדבר ט"ו , לא , ( אך הם חלוקים בדרך הלימוד . ר' עקיבא דורש את כפל הלשון : "הכרת" - בעולם הזה , "תכרת" - לעולם הבא , ואילו ר' ישמעאל דורש "ונכרתה" ( שם , בפסוק הקודם ) - בעולם הזה ; "הכרת תכר...
אל הספר