אפתח את דבריי במילתא דבדיחותא . מספרים , שאחד הגיליונות של נחמה הגיע לידי אחיה ישעיהו , והוא ראה במה היא עוסקת : מה היה קשה לרש"י , ואיך תירצו רמב"ן ואבן עזרא את קושייתו , וכיצד נתבארו דבריהם על ידי האחרונים . ועל כך העיר ישעיהו ליבוביץ : את הכול היא רוצה לדעת , מה אומר רש"י ומה אומרים שאר המפרשים . אך דבר אחד , כנראה , איננו מעניין אותה כלל : מה אומר המקרא עצמו . בריחה זו מן המקרא אל מפרשיו היא אופיינית לדרכה הפרשנית של נחמה . אף על פי שכל מעייניה היו נתונים ליישוב פשוטו של המקרא , לא הציעה מעולם פירוש משלה למקרא , אלא תמיד רק שאלה , כיצד נתיישב פשוטו של המקרא על ידי המפרשים . ונראה לי , שיש לכך רק הסבר אחד -.נחמה ידעה - במודע או שלא במודע - שהעיסוק בפשוטו של המקרא יביא בסופו של דבר לידי ביקורת המקרא , והאמונה התמימה שבלבה נעלה בפניה את השער הזה בשבעה מנעולים . משום כך גזרה צמצום על עצמה , ובמקום לעסוק בגופו של המקרא עסקה רק בשיטות השונות של מפרשי המקרא , ובכך לא הייתה שום סכנה . המפרשים האלה לא הכירו כלל את ביקורת המקרא , ולפיכך העיסוק בפירושיהם לא יביא לעולם לידי ביקורת המקרא . היו ...
אל הספר