ניסיונות רבים נעשו להגדיר את המושג 'פשוטו של . 'מקרא הצד השווה שברוב ההגדרות המצויות , שהן נותנות עדיפות ברורה לפשט . כגון : הפשט הוא כוונתו המקורית של הכתוב , ואילו הדרש מביע את התרשמותו או את תגובתו של הקורא , כפי שנתעוררה על ידי הכתוב . אותה התרשמות או תגובה איננה תמיד זהה עם הרעיון שהכתוב נתכוון לו ; נמצא שהפשט חותר לשקף את הכוונה היוצאת מן הכתוב , ואילו הדרש מכניס לכתוב מהרהורי לבו של הקורא והלומד . הגדרה אחרת : הפשט הוא פירוש הפסוק על פי ההקשר הכללי של הפרשה כולה , ואילו הדרש מבאר מילולית את המילים - בלא כל התחשבות בהקשר כולו . הגדרה נוספת : פשוטו של מקרא הוא כוונת התורה "כפי שהובנה על ידי הדור שאליו היא ניתנה ; "תחילה הווה אומר . הפשט מפרש את הדברים שנכתבו לדור המקבל , ואילו הדרש מבטא את הפנייה לדורות המאוחרים . אם נצרף את שלוש ההגדרות האלה , תתקבל הגדרה כוללת : הפשט הוא כוונתו המקורית של הכתוב , כפי שהיא מתבארת על פי ההקשר הכללי וכפי שהובנה בדור הראשון של הלומדים . אך ספק אם זהו תיאור נכון של המונח . 'פשט' שהרי 'פשוטו של מקרא' איננו מונח שנתחדש בדורנו , אלא הוא נזכר כבר בתלמוד ...
אל הספר