המדינה היא בעלת נכסים רבים , אשר עליהם ועל העשייה בהם חלים חוקים מיוחדים . הראשון בהם , מבחינת זמן חקיקתו , הוא חוק נכסי המדינה ( תשי"א , ( 1951— שהסמיך למעשה את שר האוצר כשומר נכסי המדינה ובמורשה מטעמה להוציאם מרשותה ולרכוש לה נכסים וזכויות נוספים על אלה שיש בידיה . בשנת תש"ך ( 1960 ) הוחק חוק יסוד : מקרקעי ישראל , הקובע בזו הלשון : 'מקרקעי ישראל , והם המקרקעין בישראל של המדינה , של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל , הבעלות בהם לא תועבר , אם במכר ואם בדרך אחרת' ו אבל החוק יכול שיקבע סוגי מקרקעין וסוגי עסקאות שאיסור זה לא יחול עליהם . ואמנם , כשבוע לאחר חוק היסוד נעשה חוק מקרקעי ישראל , המתיר שבעה סוגים של עסקאות במקרקעים של המדינה , שהחשובות שבהן הן עסקאות חליפין בין המדינה , רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל לבין עצמם או גם בינם לבין צד שלישי 1 היתר זה מאפשר , למשל , מתן פיצוי במקרקעין על מקרקעין 'שהופקעו על פי , 'וקח וכן הותרה העברת בעלות במקרקעין 'למטרת פיתוח לא חקלאי' או העברת מקרקעין 'שהם קרקע , 'עירונית והוא בגבול מקסימלי כולל של מאה אלף דונם . אבל הכלל הוא , שבעלות המדינה במק...
אל הספר