תורתו של אהרליך היתה תגובה לא רק על הפוזיטיביזם , אלא גם על התורה — שנתפשטה בגרמניה ובצרפת של המאה הי"ט — שלפיה נקבע ה'משפט' על פי ' קונצפציות' או מושגים משפטיים . ( Begriffsjurisprudenz ) תורה זו היתה חביבה בעיקר על התיאוריטיקאים שבנו את בניינם לא על נורמות , ובוודאי לא על עובדות חיים , אלא על אנלוגיות בין הקונצפציות המשפטיות והדידוקציה ממושגי יסוד למוסדות משפטיים כפי שהתפתחו . לעומת תורה זו , הופיעה , בעקבות תורתו של אהרליך , תורה של 'אינטרסים' Interessenjuris- ) , ( prudenz שלפיה עיקרו של כל משפט הוא איזון האינטרסים המנוגדים והגשמת אינטרסים משותפים . ראינו כבר אצל איהרינג שהעמיד את האינטרסים , תחילה של הכלל ולאחר מכן — של הפרט , בראש תכליות המשפט ; והנה באו המחדשים והקצינו לכת עד כדי העדפת תכלית זו אף על פני הנורמות החקוקות והפסוקות . לדידם , כל אנלוגיה וכל דידוקציה הגיונית אינה אלא אשליה בעלמא ו מה שקובע הוא הצדק . גם להשגת אינטרס הכלל וגם לאיזון בין אינטרסים מנוגדים השופט חייב לשפוט משפט 'צדק' ולא דווקא תמיד בהתאם ללשון החוק . המשפט הוא , 'חופשי' לאמור : השופט הוא 'חופשי' לעשות צד...
אל הספר