בהקשר זה יש להעלות את זכרו הטוב של יוסף קוהלר , אבי תורת המשפט ההשוואתי בגרמניה בסוף המאה הקודמת ובתחילת המאה שלנו . הוא חקר מחקר מעמיק גם את המשפט העברי . הוא חרש בכל ענפי המשפט ( ובמירב אהבה , במשפט הפלילי , ( השווה בין השיטות השונות לתקופותיהן ולא נח עד שלקח לו אחד מתלמידיו היהודיים , שהיה מוסמך לרבנות , להכניסו בסודותיו של המשפט המקראי והתלמודי — ועקבות לימודיו הרי הן כתובות על ספר . תורתו של קוהלר היא , שכל משפט מותנה ותלוי בתרבות המיוחדת אשר מתוכה צמח . אפילו תאמר שיש רעיון יסודי אחד , או אולי הגדרה אחת , היאים לכל 'משפט' בתור שכזה , עדיין המשפט הוא תמיד פרי התרבות הלאומית ( או הדתית . ( 'תרבות' משמעה 'התפתחות הכשרונות האנושיים עד לשיא ; 'הישגם הדין שניתן נגד מעוול החב על אותו נזק חוסם בעד הגשת תובענה נגד אדם אחר , שאילו נתבע לדין היה חב על אותו נזק כמעוול יחד' ( סעיף ) 83 א , ( שם . ( ואולם בדרך כלל תובעים את כל המעוולים יחד בתובענה אחת — גם אלה שמהם אין סיכוי להיפרע וגם אלה שמהם יש סיכוי להיפרע . האחריות ה'סולידרית' מחייבת את אלה שיש להם , לשלם גם את חלקם של אלה שאין להם : ולמע...
אל הספר