ימי הביניים המאוחרים ראו לא רק את המאבק שבין הכנסייה לבין המלוכה ההגמוניה הפוליטית , כי אם גם מאבק מקביל בין התיאולוגיה לבין הפילוסופיה על ההגמוניה האקדמית . בו בזמן שהסקולסטיקאים , ובראשם תומס אקווינס עשו מאמצים כבירים להביא את הפילוסופיה , על מירב חידושיה , אל תחת כנפי התיאולוגיה , החלו הכופרים בין הוגי הדעות לסלול דרכים חדשות לחשיבה וליצירה סקולרית — ומביניהם צמחו ההומניסטים הראשונים . אין צריך לומר שעל ספריהם הוטל חרם הכנסייה והפצתם ( קרי ; העתקתם ) נאסרה — על אף השתדלותם של רובם ככולם להשאיר את כתבי הקודש בקדושתם ואף להביא מהם מובאות להשתית עליהן מקצת מסקנותיהם . ולא זו בלבד אלא שעל פי רוב גם השתדלו לתת לכנסייה את אשר לכנסייה , ובלבד שלא תסיג גבולם של אחרים י עיקר תפקידה של הכמורה הוא לדאוג לחיי העולם הבא , שהבטחת השכר והעונש לעולם הבא יש בה משום עידוד הטובים והרתעת הרשעים . אבל העולם הזה , על מוסדותיו המדיניים והמשפטיים , הוא בידי אדם כחומר ביד היוצר : לא זו בלבד שהכול תלוי ברצונו של אדם , אלא שהכול תלוי גם ברוחו , בכישוריו ובתכונותיו . מרסיליוס איש פדובה הורה ( בתחילת המאה הי"ד ...
אל הספר