פרק ארבעים ואחד בין מסע ראשון למסע שני

א . מגמתו של יוסף אחרי שחזרו אחי יוסף אל יעקב אביהם , הם סיפרו לו שאדוני הארץ דרש מהם להביא אליו את בנימין . אולם יעקב סירב למלא את הדרישה הזאת . והוא עמד בסירובו גם אחרי שראובן אמר לו "את שני בני תמית אם לא אביאנו . "אליך ורק אחרי שכילו לאכול את השבר , ויעקב ביקש מבניו לשוב ולשבור מעט אוכל , הוא חזר בו מסירובו . והפעם הוא נעתר לבקשת יהודה . שכן יהודה הודיע לו שהם לא ירדו בלי אחיהם ו והוא גם ערב את הנער מעם אביו וגם קיבל על עצמו להיות חוטא לאביו כל הימים , אם לא יביאנו אליו ( מ"ב , כט - מ"ג , יד . ( נמצא , שגם ראובן וגם יהודה ניסו להשפיע על אביהם . אולם יעקב השיב ריקם את פני ראובן ושמע רק בקול יהודה . והבדל זה נתבאר כך בירי חכמים : לא קיבל דבריו של ראובן , .-אמר בכור שוטה הוא זה . הוא אומר להמית בניו , וכי בניו הם ולא בניי ' ? אולם נראה שהסבר זה איננו מספיק . שהרי אין כל ראיה ממקום אחר , שראובן היה שוטה . ולפיכך יכולים אנחנו להניח שגם כאן לא אמר דברי שטות . נוסף על כך , אין דרכו של הכתוב לספר דברים שנאמרו בלא דעת ובלא תבונה . ומכאן , שעצם העובדה שהכתוב מביא את הדברים האלה בשם ראובן , י...  אל הספר
תבונות