פקודת המלאכות והתעשיות ( הסדרתן , ( שקדמה לחוק הנ"ל , היתה חלה לגבי מלאכות מסוייגות בלבד , כלומר לגבי מלאכות או עסקים שפורטו בתוספת לפקודה . חוק רישוי עסקים שביטל את הפקודה הסמיך את שר הפנים לקבוע , בצווים , עסקים טעוני רישוי ולהגדירם . על פי סעיף ) 1 א ) לחוק , שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם , כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן : ( 1 ) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים ; ( 2 ) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות ; ( 3 ) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו ; ( 4 ) מניעת סכנות של מחלות בעלי–חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה , בדשנים או בתרופות ; ( 5 ) בריאות הציבור , לרבות תנאי תברואה נאותים ; ( 6 ) קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה 11 , 10 ולשירותי כבאות . . 5 פרופסור קלינגהופר מתח בקורת על מגמה זו של המחוקק . " המחוקק הראשי היה מטיב לעשות אילו הורה בעצמו מה הם העסקים המחייבים רישוי , ואילו שמר לכוחו הבלעדי כל שינוי ברשימת העסקים הללו וכל הוספה עליה" ( במאמרו " חופש העיסוק ורישוי , "עסקים עיוני משפט , כרך ג' . ) 582
אל הספר