כללי עיריה אמורה לפעול בענין מפעלי מים שהוקמו על ידה או על ידי כל גוף ציבורי אחר או אדם פרטי , ולעשות את הדרוש לשם הספקת מים בתחום העיריה . מכוח הוראות סעיף זה ניתנה בידי מועצת העיריה הסמכות החוקית לקבוע " הסדרים ראשוניים" בכל הנוגע להסדרת אספקת המים לתושבי העיר ולקביעת מחיר המים שעליהם לשלם , בין אם המים מסופקים על ידי ספק פרטי ובין אם הם מסופקים על ידי העיריה עצמה . הטעם להענקת סמכות כזו למועצת העיריה נעוץ בתופעה הכפולה , כי מצד אחד , האדם העוסק במכירת מים לאנשים הזקוקים להם מקיים בידיו , על פי הרגיל , מונופולין על אספקת המים , ומהצד האחר - מים הם מצרך חיוני . משום כך מצא המחוקק לנכון למסור לעיריה את הדאגה לפקח על מחירי המים , ולהבטיח כי האזרח השוכן בתוך תחומיה יוכל לקבל את כמות המים שהוא נצרך לה , במחיר סביר . קביעת המחיר תיעשה בהתחשב בהוצאות האספקה ובמטרה כי האזרח יקבל מים במחיר זול ככל האפשר , כלומר ללא הפקת רווחים מניצול מפעל המים הציבורי , ובמחיר שווה לנצרכים ללא שום הפלייה . מותר למועצה לדרג או לסווג את מחירי המים לפי השימוש הנעשה בהם , או לפי סוגי הצרכנים השונים , כשהדירוג והס...
אל הספר