הפרזאולוגיה של האנטי-פשיזם זוכה להצלחה אוניברסאלית . כמעט כל המפעלים הפוליטיים שואבים ממלחמת העולם השנייה את מקורותיהם ואת אוצר המילים שלהם . בכך , הם ממחזרים על הבמה את הגיבורים המתים של זמנים ארורים אלה . אם כן , לגנות פרקטיקה זו כחטא ייחודי לאנטי-ציונות יהיה בלתי צודק . בלי ספק , אין זה דבר הוגן לכסות את ההיסטוריה במיתולוגיה או לדלג מעל העובדות בכדי לגשת ישר לאבות-הטיפוס של הכיבוש ושל הרזיסטנס , אך בעולם הבא אחרי היטלר , זהו הליך שכיח . התרומה המיוחדת של האנטי-ציונות לא נמצאת בטענה : ' הפלסטינאים הם יהודי המזרח , 'התיכון אלא בהקבלה זו ; 'היהודים אינם עוד יהודים , הם בגדו ברעיון שלהם , הם נטשו את המודל שלהם , והם צריכים להיענש בשל נטישה . 'זו האנטי-פשיזם העמיד את היהודי כערך : כבסיס זהב של הדיכוי , כפרדיגמה של הקורבן . עם האנטי-ציונות , מתהפך קנה מידה זה נגד העם אשר העניק לו את שמו . כבר לא מאשימים את בני ישראל מפני שהם יהודים , אלא על כך שהם גרועים מדי ובלתי שלמים כיהודים . ומזה כמה שנים שבזהירות אך בעקשנות , מתפשטת ביקורת זו על ההתנהגות היהודית בכללותה , במקום להיות ממוקדת בבעיה הי...
אל הספר