אין עוד תקופה מורכבת יותר במחקר הלאומי , ובמיוחד היהודי , כמו התקופה הפוסט ברז'נייבית של מדיניות 'הבנייה מחדש' , 'הפתיחות'ו שהונהגה ביוזמתו של מיכאיל גורבצ'וב . משולבים בה יסודות המדיניות הלאומית של שנות ה 70 והמחצית הראשונה של שנות ה 80 יחד עם יסודות חדשים , ואלה מקשים על זיהוים וזיהוי הקשרים שביניהם . יתר על כן , לעתים לא קל לאתר את המתאמים בין המשתנים הרבים : המאבק על השלטון בברית המועצות הדוהרת לקראת התפוררות האימפריה הסובייטית החיצונית ( ארצות מזרח אירופה ) והפנימית ( הרפובליקות הסובייטיות ;( היחסים המשתנים במהירות עם ארצות המערב ; התגברות הלחצים הפנימיים של הכוחות השמרניים והרוםים לאומניים , מול הכוחות הדמוקרטיים והרפורמיים המחפשים פתרון משביע רצון לבעיה הלאומית המורכבת . למן שנות ה 20 ועד שנות ה 80 עברו תהפוכות רבות על יחסי הגומלין בין התאוריה בשאלה הלאומית לבין המדיניות הסובייטית ביחס לבעיה הלאומית . ללא ספק גם חל פיחות משמעותי בחשיבות התאוריה הלאומית כמדריך לפעולה ואף כביטוי למדיניות ההנהגה הסובייטית . אך גם בעידן גורבצ'וב , שהיו בו ניסיונות של ההנהגה החדשה לשוב ללניניזם ו...
אל הספר