טוביה פרילינג בראשית קיץ 1936 טס בךגוריון מרומא ללונדון . כשהגיע ללונדון , תיאר את הטיסה ביומנו : בעשר בבוקר ברומא , בעשר בערב בלונדון , וזה לאחר שעמדתי במילן , בפרנקפורט , בקלן , באמסטרדם , ברוטרדם - מהלך של 1928 קילומטר . מכל הניסיונות שלי באווירון הייתה טיסה זו המעניינת ביותר , בייחוד השעה וחצי של המעבר בשווייצריה . כחצי הדרך מרומא למילנו כיסו העננים את פני האדמה , ודומה הייתה כאילו סובנה יפה יפה ועטופה גלי קצף לבן . רק זעיר שם נשקף מתחת אי ירוק ומיד נעלם . וכך עברנו על פני פירנצה מבלי לראותה . אך בהתקרבנו לברכת הפו נתבהרו פני השמים - לא השמים , אלא האדמה , ונתגלה צפון איטליה בירקרקותה כפורחת . הגבעות , המדרונים , העמקים והגאיות - הכל עטוף דשא , בר , עצי פרי . אף זרת אחת אינה קרחת בלתי מעובדת . זרמי הפו מפצלים את כל האדמה , ומגוונים את הנוף . אך זו היא רק הקדמה למה שיבוא אחרי מילנו . כל ההדר השופע של הררי השלג , האגמים המבהיקים בתכלתם הירוקה , משבצות היערות בצלעי ההרים , התהומות האפלות הרובצות בין רכסי סלעי מגור , הרצועות הצחורות של אשדות מתפתלות ונעלמות במדרונות תלולים , וערים וכפר...
אל הספר