אמרו עליו , על רבי חנינא בן רוםא שהיה עומד ומתפלל ובא הברבר = ) נחש ) והכישו - ולא הפסיק את תפילתו ; והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי הורו . אמרו : אי לו לאדם שנשכו חברבר , ואי לו לחברבר שנשף את ר' הנינא בן דוסא ... ! אמרו לו תלמידיו : רבי , לא הרגשת ? אמר להן : יבא עלי ( לשון שבועה ) ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי = ) כיוון שהיה לבי נתון לתפילתי לא הרגשתי בו . ( וירושלמי , ברכות ה , א , ט , ע " או . סיפור זה מעלה בישירות רבה את בעיית הפחד האנושי . רגש דומיננטי ומרכזי זה העסיק רבים שניסו לפענח את ה ' קור הפנימי שלו , מתור אינטואיציה האומרת שבשחרור מן הפחד נפתח לאדם שער אל הלא נודע , אל האלוהי . מיהו אם כן אותו גיבור שיכול לעמוד בפני מוראות העולם והפחדים שהוא מעורר בנו ? בסיפור שלנו איש האלוהים , זה הדבוק באל בתפילתו , המתחנן לפניו כ ' חנינא ' זה , לא רק שאינו חש את מאורעות העולם הזה החולף על פניו -אלא שאלו אינם פוגעים בו כלל . מתברר שה'איום ' של 'הנחש ' אינו אלא איום בעיניהם של בני הקהילה . יש כאן טענה דרידיאנית : אין 'טקסט ' של ממש ב ' מציאות ' - יש רק 'קורא ' של 'טקסט המצי...
אל הספר