מקובל לחשוב שהתפיסה התלמודית מציעה המרה או תחליף מסוים לגבריות הכוחנית . לאחרונה גם הוצגה תיאוריה זו בהרחבה ובעומק על ידי פרופ' דניאל בויארין , שטען כי ההיסטוריה היהודית - בעקבות התפיסה התלמודית והשפעתה העצומה גם על הדורות שלאחר חתימת התלמוד - עודדה יצירת 'גבר נשי / שאינו מרחיק אלמנטים של חולשה מאישיותו . לעומת הנצרות הקדומה שהתרכזה באידיאל הפרישות בתחום המיני , אומר בויארין , היהדות התלמודית התרכזה באידיאל אסקטי אחר : בהתנזרות מן האלימות . מול ה'מאצ'ו' הגוי העמידה היהדות את דמות ה'גבר , 'הנשי שתכונתו המרכזית לא היתה תקיפות , כוח , עוצמה - אלא דווקא מידת הצניעות . לדעת בויארין המהפכה הציונית התכוונה ליצור דגם גברי אחר , ולהחזיר את הגברים היהודים אל אותו חיפוש אחר תכונות גבריות כוחניות , בדומה לדגם הגברי של התרבות הקלאסית היוונית רומית . הצעה זאת קולעת , לרעתי , באופן נכון ומדויק לזיהוי גרעין ההוויה היהודית באיזו נמיכות קומה , שבעיני מתמצה במלוא עומקה ברעיון של ' ביטול היש' בחסידות הבעש"ט - ובעיני ראשוני הציונות ובעיני פרויד נתפסה כעיוות שדבק בנו , ויש להירפא ממנו בהקדם . אך נראה לי כי ...
אל הספר