תקופת הכוח של היצירה העגנונית , שהחלה בשנות השלושים , פנתה לכתיבת מדרש על התפלגויותיו הז'אנריות . הטקסט הצפוף והבלוע , הזרוע בכל רבדיו חלונות טקסטואליים הצריכים לפתיחת הקורא היוצר , הוציא עצמו מגדר ספרות הנקראת , והכניס עצמו אל הספרות הנלמדת . לימוד זה אינו תלוי דווקא בהתקדמות לאורך הטקסט , ואין לו לקורא אלא מה שעיניו רואות , אלא זה התלוי בידע מוקדם המאפשר ביאור מקומי המוביל לקריאה אינטר-טקסטואלית שבה נירון הטקסט האחד יחד עם רבים אחרים . מבחינה זו המחלוקת הידועה שבין חוקרי המדרש לגבי השאלה האם היתה זו ספרות עממית וצרכניה באי בית הכנסת , או שמקורה היה בבית המדרש וצרכניה תלמידי חכמים קבילה גם לגבי ספרות עגנון . שכן כל ספרות הבנויה על ידע מוקדם ועל הפעלה יוצרת אינה יכולה להיות עממית . הטקסטים המדרשיים שנכתבו בתקופת הכוח של היצירה העגנונית נעו על סרגל הז'אנר המדרשי . בדרך כלל קפאו לפנינו בין מדרש לאגדה ( או הלכה , ( מי קרוב יותר לקול הלמות המדרש , ומי רחוק ממנו . בחלק גדול מהם היסודות ההווייתיים הביאוריים שמהם נוצר הטקסט לא רחקו מפיתוחיהם , וכך ניתנו לשחזור מן השרידים המדרשיים שיצרו אותם ....
אל הספר