גם רישומה של התכונה השלישית של הטקסט המדרשי מצוי ברומן הראשון ותורם לעיצוב ז'אנר הסוגיא העגנונית . כאמור , תגלית הנוסח צמצמה את הפערים הטקסטואליים שבין צורה לתוכן . היא אפשרה מציאות טקסט שבו הצורה אינה אמצעי אלגורי להבעת רעיונות כאלה ואחרים , אלא היא צומחת מניה וביה . בסוגיא התלמודית אין התכונה השלישית באה לידי ביטוי רק בתחום הטקסטואלי והאונטולוגי , אלא היא כרוכה גם בדיון התלמודי . זה הבוחן את טיבה של תורה זו שהיא אש ונמשלה באש , שפשטה ומדרשה אחוזים זה בזה . אצל עגנון , כמו בסוגיא התלמודית , היחס בין המשל לנמשל ומבחנו מתבלט בחומרים משמעיים שבהם מעורב הטבע , ונוח לו לאדם לפטרם באלגוריה ודברי משלות . בנתינת פתחון פה לבעלי חיים ממקדת הסוגיא העגנונית את ניסיונות התמודדותה עם הנושא בשלושה סוגים . העכבר והתרנגול הסוג הראשון - הסוגיא העגנונית משלבת בתוכה טקסט מדרשי שבו אנו נחשפים לדבריהם של חיה ועוף , ללא שמץ אירוניה או עודף מליצה הקשורים בעצם אקט דיבוריהם . הטקסט המדרשי מקושר באופן רופף לסוגיא ואינו נועד אלא לחשוף את עצם התופעה המדרשית , המפילה את הגבולות שבין אדם לטבע , שתידון בהמשך הסוגיא ...
אל הספר