הביטוי הבולט ביותר לכך שהכרה סגנונית-מדרשית לא התקיימה בשתי התקופות הראשונות של הכתיבה העגנונית , היא מציאותן של יצירות שלמות שנכתבו במוצהר בסגנון לא מדרשי מובהק , אם כי בסטיות קטנות ללשון חז"ל . הכוונה לנובלה 'והיה העקוב למישור' שנכתבה בסגנון יראי בתקופת יפו ( תרע"ב , ( ולנובלה 'בדמי ימיה' שנכתבה בסגנון מקראי לקראת סוף תקופת גרמניה ( תרפ"ג . (
אל הספר