את עיקרון אי-השלמות של הטקסט העברי , כתסמונת תרבותית של תפיסה פילוסופית הדוגלת באי מיצוי החכמה והרוח , ניסח כבר הרב הנזיר במסגרת הניגוד בין הפילוסופיה המערבית לחכמה העברית . המשל הקדמוני משמעו מאמר קצר , סתום ובודד . הרעיון אינו מובע בו כולו במלואו , אלא נאמר בחצי דבר , הנוגע בו , מעורר את המבין לשמעו מדעתו ומלבו . הוא אינו מוצג בקישור הענינים השייכים אליו , בתור הקדמה או תולדה הגיונית אלא נאמר כשהוא בפני עצמו , ערום מן הפלפול , המשלב את הענינים זה בזה . זוהי תבניתה של החכמה העברית , שאינה מוצגת בסדר של שיטה בדרך דידוקטיבי , מן הכלל אל הפרטים , או אינדוקטיבי , מן הפרטים אל הכלל , כסוגיא שלמה במקום אחר , אלא אמורה בראשי פרקים , המפוזרים פה ושם . אץ מוקדם ומאוחר בתורה , אין סדר למשנה , דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר . גם עניניה מכוסים ונרמזים במשלים . וזהו מה שהוא מוזר בעיני חניכי המרע המערבי , שמהותו כלולה בסדר ושיטתיות , ורואים בדרך זו תבנית אי מדעית , הראויה לעמים הקדמונים בראשית ימי התפתחותם . כמו שאמר הפילוסוף היוני בס' המליצה . אמנם כן הוא בעיני בעלי ההגיון היוני העיוני ה...
אל הספר