על פי זה אנו מציעים להבין את לשון חכמים כלשון פרשנית תרתי משמע . היא פורשת מהלשון שהמקרא נקט בה , בגלל הפרוש והמשמעות שהיא מבינה בתוך המקרא עצמו , מן המקרא אל המקרא ( כעין תרגום פנים לשוני . ( אף את הפירוש היא לוקחת מתוך לשון המקרא , המיושם במסגרת הריתמוס והנעימה המקראית הנתונה . תנועת הלשון הפרשנית היא מן המקרא בממד אחד כדוגמת ממד התוכן , אל המקרא בממד אחר שלו כדוגמת ממר המבנה והריתמוס , וחזרה אליו ביישום מחודש של התוצאות הפרשניות של כל רובד ברבדים חילופיים ומשולבים . לשון חכמים כלשון החלפה ולשון פירוש ותרגום אינה יוצרת חיץ סגנונות , מפני שבמקביל נשמרים רבדים אחרים של הלשון הנתונה . ההתרכזות ברובד אחד המאפיינת את הפירוש ואת המחשבה הליניארית בכלל , אינה משליכה את שאר הממדים הקיימים בלשון המקרא ל'סל . 'האשפה אלו , ממשיכים להיות גורמים פעילים מעצבים של לשון הפירוש , הם אלו המונעים ממנה להיות תחום בפני עצמו , והם אלו המניעים אותה לשוב על עקבה ולהמשיך להתלבט על גליה הסוערים של נביעת הדיבור האלוהי . כך יש להבין את 'החלפות' האחרות שלא נבין אותם כהחלפות אלא בביאורים . עם זאת הלשון אינה נשארת ...
אל הספר