כיוון שבפרקים הקודמים שמטנו מתחת רגלינו את אשיות הדיסקורס הקיים בחקר עגנון , ואיננו רואים עוד את עצמנו מחויבים להכריע בין ספקנות לאמונה או לשקוע במתח שביניהם , נשאלת השאלה : היש עכשיו עמידה לרגל ? לאן נישא עיננו , ומי יספק לנו את מערכת המונחים והמושגים לשם בניית דיםקורס חדש ? עכשיו , כשנפטרנו מן התום והשלוה , המבוכה והתהייה , מאין יבוא עזרנו לפיתוח התיאוריה של הטקסט העגנוני ? ממילא עולה וצפה השאלה : האם הפנומן של יצירת עגנון תופעה בפני עצמה היא , וכעין 'עגנונית' הן בספרות העברית החדשה , הן בספרות היהודית לדורותיה הן בספרות הכלל עולמית , או שזו מהוה חלק של תופעה תרבותית-טקסטואלית רחבה יותר . אם ישנה זיקה , כיצד נתייחס אליה ? האם דרך הדמיה חיצונית כל שהיא המעידה על קישור פנימי , או דרך רכיב שלישי המחבר ביניהם ומשאיר רישומים חיצוניים ? למול סבך השאלות הללו , באין לקסיקון מונחי ומושגי בהישג , כשתיאוריות מתודולוגיות פתוחות לכאן ולכאן , ואחרות מונחות כפוטנציאל שטרם לבש צורה , כשדחפור בקיעת הקרקע לא נמצא לנו נותרת יצירת עגנון סגורה ומסוגרת בפנינו . אנו מפנים ראשינו אחור בתהייה שמא לא נחפזנו מ...
אל הספר