הפרקים הכלליים על תורת האגדה שבספר זה נכתבו , בכוונה מפורשת , על סמך המקורות האגדיים גופם ותוך הסחת הדעת משיטות המחקר השונות של נציגי הענף הזה , שבדורנו נעשה מקצוע מדעי מיוחד . ספרי היסוד של המחקר המשווה נזכרו כאן בעיקר כאסמכתאות לעיונים מסויימים . ואולם דברי ימי הרשות הלימודית הזאת ראויים להיכתב גם כפרשה בפני עצמה . כאן נצטמצם במספר שמות ומעשים , שיציגו את המדע הזה בכללותו . המחקר הבינלאומי של האגדות , נקודת המוצא שלו היא הבדיה הכללית , לרוב המערבית : אליה הוא שואף , ועליה הוא מוסב . מחקרי הסיפור העממי בישראל יונקים מן המחקר הכללי , וגם אינם זקוקים לשיטה מיוחדת להם . ( א ) מעין הקדמה—דברי פתיחה מאת פלוטארך כותבי דברי ימי הבדיה העולמית מצאו עדויות ראשונות על הבדלת הרשות הזאת משאר רשויות הסיפור—אצל היוונים העתיקים . אריסטופאנם , אבריפידס , אפלטון מזכירים את המיתוס בכלל ואת הבדיה אשר בפי האומנת בפרט , כרשות סיפורית מצויה ומוגדרת . יתר על כן , אצל היוונים אנו מוצאים גם מעין ראשית מחקר של הסיפור העממי . בסיום 'תורת האגדה' הבאנו את דברי אפלטון אשר בפי סוקרטסהכרעה ראשונה וקיימת בריב שבין האמ...
אל הספר