א . תולדות אגדת העמים נכתבו כאן כתולדות ספרות האגדה של העמים , ובהתאם לכך נרשמו גם דברי ימי אגדת ישראל לפי הסדר הכרונולוגי של מקורות האגדה . הלכנו בדרך זאת מתוך הנחה' כי סימני מקוריותו של המקור' היינו סימניו הלשוניים סגנוניים' הם בדרך כלל עדות בלתי כוזבת על ייחוסו של הערך היצירי . אילו ערכנו את תולדות האגדה לפי נושאים ועלילות , לא היה בידנו קנה מידה נאמן כזה . כי אין לך אגדה שאתה יכול לייחסה בוודאות מוחלטת לאומה אחת . ההרצאה התולדתית שימשה ותשמש לנו איפוא מסגרת' בה נוכל לציין ולחזור ולציין גם את המשותף ליצירות תקופה אחת וגם את האופייני להלך רוחו ולחשבון עולמו של לאום נקוב בשמו . באגדת ישראל ביררנו' כי שני הגושים התיכוניים של הספרות היהודית' השיכבה התלמודית והשיכבה הרבנית שבלשונם ובסגנונם אמנם שונים הם זה מזה' מאוחדים ברוחם ובדתם' ויצא לנו כי הלך הרוח הכללי של הסיפור העממי בשתי שכבות אלה הוא דתי אמונתי ' מצוותי מוסרי . הלך רוח זה יסודו בגורל העם בגזירת גלותו : הדת באה להם לבני ישראל במקום ארץ ישראל שממנה נותקו' והסימן הדתי היה להם הסימן הלאומי בה"א הידיעה . להלך רוח זה טבעיים מוטיבים' ...
אל הספר