א . במערב הנוצרי על שבעים לשונותיו אומותיו מעטים הערכים המשותפים' הבין עממיים . 'שפה אחת ודברים אחדים' אנו שומעים כאן רק בשטח האמונה , אשר הכנמיה מציגה אותה , ברשות האמנות , פורצת הגדרים , שלשונה מובנת 'מחוץ למחנה' כשם שהיא מובנת בתוכו . ואחרון אחרון—ברוח העממית , המשותפת לכל פשוטי העם שלא למדו עדיין קרוא וכתוב . בתולדות הסיפור העממי המערבי נבחין בין שלוש רשויות : רשות האמונה , רשות האמנות , רשות העממיות , היוצאות לשלושה ראשים אלה 1 ליגנדה , ילדת טיפוחיה של הכנסיה ; נובילה , שצורתה נקבעה על ידי מםפרים אמניםז בדיה , סיפור שבעל פה , שנרשמה ישר מפי העם . אם הליגנדה הנוצרית היא זו הכתובה בלשון הכנסיה' בלשון הניאו לטיגית וחדורה רוח זמנה—תקופת ימי הביניים ; דוגמתה למופת—האוסף הקלאסי 'מעשי הרומאים' . ( Gesta Romanorum ) אם הנובילה היא זו שנוצרה בארץ האם של תרבות התחיה , באיטליה , וםפר המופת '—שלה ספר עשרת הימים' לבוקאצ'ו . את הבדיה , בת העם' גילו ראשונה בזמן החדש , וספר המופת שלה אוסף המעשיות של האחים גרים . אין כל חדש תחת שמי האגדה . לנובילות המערב נמצאו מקבילות במזרח ; הבדיה של עמי המערב ...
אל הספר