יסוד משותף לסיפורי האגדה—לאגדות היסטוריות , לליגנדות ולבריות—הוא הגורם הפלאי דמיוני , שפעולתו באה כאחת עם פעולת גורמים מציאותיים . םיפורי האגדה ההיסטוריים אינם דבוקים וקשורים בהיסטוריה ! הליגנדות אינן עצם מעצמי גיבוריהן הדתיים ; הבדיות אינן מאירות את החיים כסיפור הלקוח מתוך החיים , ובשלושתן רב החלק השירי . האגדה והליגנדה הן מגמתיות : האגדה ההיסטורית קושרת כתרים לגיבור הלאומי ולקדשי המולדת , הליגנדה שני נרות לה—האמונה והמוסר . ואילו הבדיה חסרה כל מגמה : אין היא באה אלא לשעשע . בטרם נברר את טיבה המיוחד של כל אחת מהשלוש , נעמוד על מוצאן , המשותף לכולן . כולן קרובות קירבה משפחתית אל אב יסוד אחד גדול וסתום , המכונה מית 1 ם . את אגדת האלים האלילית , מהיצירות הקדומות ביותר של הדמיון והפחד האנושיים , מציינים : הפלא , יראת כבוד מפני כוחות על אנושיים , זכרון מנהגים ומחשבות מהימים שלפני ההיסטוריה . בין המיתוס והאגדה ההיסטורית ניתן לשרטט סולם התפתחות ; אגדת אלים , אגדת בני אלים , אגדת גיבורים אנשי שם , אישי ההיסטוריה הדגולים , אשר שמינית שבשמינית ממה שעטף את הראשונים נשתמר גם בהילת כבודם . בין המי...
אל הספר