ד . םיפורי העלילה העממיים—עלילתם היא גופם ונשמתם . בזאת הם נבדלים לעולם , ואפילו כבר עברו לרשות הספר , מכל יצירה ספרותית אמנותית . הסגנון , סוד הצורה , המליצה והמקצב הם סימני הכר חיצוניים של השירה הספרותית והפרוזה הספרותית . ואולם לא הם המבדילים העיקריים בין םיפור העם ובין סיפורו של סופר , אלא העובדה—כי אין אף סופר אחד ( המדובר בםופרי המופת ) המסתפק במסירת קווי העלילה הראשיים , בשמירה על השלד בלבד של סיפור המעשה . יתר על כן : הסופר אינו זקוק כלל לעלילה בשלמותה , ויכול אף יכול לסטות מני דרך , להעדיף את הצדדי למראית עין , את הארעי וטפל בעיני זולתו על— , העיקר הברור . המספרים העממיים , האלמונים , עסק להם ועניין להם בערכים קבועים , מוחלטים . מה שאין כן הסופר והמשורר ; הללו גם משנים ערכים בכוח יצירתם . הומירוס , גדול מספרי העלילות , הפליג בתיאורים ציוריים' התייחד גם עם קווי פניו הרבגוניים של חפץ להועיל , מעשה ידי אומן . שקספיר , אשר יסוד לרוב דרא מותיו שימשו לו םיפורי מעשיות , הקים בני אדם חיים , איש ואופיו , אופי וםתירתו אתו , והפאבולה בפשטותה נמצאה לא אחת הפוכה על ידו . דאנטה—שבין השנים ...
אל הספר