ניב גורדון * תקציר . מאמר זה משתמש במושג "מרחב חברתי" של פייר בורדייה כדי להתחקות אחר אופני כינון הכוח של ארגוני זכויות אדם לא ממשלתיים . המאמר גורס שככל שארגון הזכויות ממקם את עצמו קרוב יותר למוקדי הכוח > כמו מוסדות ממשלתיים , משפטיים , אדמיניסטרטיביים ועסקיים ) כך גדלה השפעתו . טענה זו עומדת בניגוד לדעתם של חלק גדול מן הסוציולוגים החוקרים את החברה האזרחית בכלל ואת הארגונים הלא ממשלתיים בפרט , הסוברים שאסטרטגיות הפעולה שהארגונים מאמצים הן המסבירות את מידת היעילות שלהם . האגודה לזכויות האזרח מובאת כמקרה בוחן . אסטרטגיות הפעולה שלה אינן שונות מהותית מן האסטרטגיות של רבים מארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל . אך העובדה שמבחינה בינה לבין הארגונים האחרים היא גם זו שהופכת אותה לארגון הגדול והיעיל ביותר בהקשר הישראלי - מיקומה במרחב החברתי וכן ההון הכלכלי , התרבותי , החברתי והסמלי העומדים לרשותה כארגון . אך הקרבה למוקדי הכוח פועלת כחרב פיפיות : היא מחדירה לארגון את ראיית העולם ההגמונית , וכך תוחמת ומגבילה את סדר היום האוניברםליסטי שאמור להנחות את הפעילות של כל ארגוני זכויות האדם . האמנות הרבו...
אל הספר