שרית ברזילאי * תקציר . מאמר זה בוחן את התפתחותה של התופעה החברתית של "היציאה לשאלה" מהחברה החרדית מאז קום המדינה ועד שלהי שנות התשעים . המאמר מבוסס על 53 סיפורי חיים של גברים ונשים , בני 15 עד 70 שנה , שעזבו את החברה החרדית באופן נפשי או מעשי בין השנים . 1998-1948 המסע הדיאכרוני בעקבות סיפורי החיים של היוצאים לשאלה חושף מעבר מגישת הנתק והקרע המוחלט , שהייתה נפוצה בסיפוריהם של היוצאים בשנות החמישים , לגישת הרצף , המציגה גבולות עמומים ופתוחים , הנפוצה יותר בסיפוריהם של היוצאים מאז שנות השישים ואילך . סיפורי החיים האישיים שנאספו במהלך המחקר אינם אידיוסינקרטיים ; הם מבטאים הקשר תרבותי , מושפעים ממנו , ובו זמנית גם מבנים אותו . מההתבוננות בתפיסת היחסים בין דתיים לחילוניים דרך סיפוריהם של "היוצאים לשאלה" מצטיירת מגמה של ריכוך הגבולות בין שתי החברות . הקדמה תופעת "היציאה לשאלה" ממוקמת על קו התפר של השסע הדתי-חילוני . שסע זה זכה בהתייחסות מעמיקה של חוקרי מדעי החברה , בשל היותו גורם מפצל בקבוצת הרוב היהודית , ומשום שהוא מהווה בסיס משמעותי לגיוס פוליטי ולהתבדלות חברתית ותרבותית ( הורוביץ בית ספר...
אל הספר