נדים רוחאנא * בספרות העוסקת בפתרון סכסוכים הולכת ומתקבלת ההבחנה בין יישוב סכסוכים לבין פיוס כשני תהליכים שונים בטיבם , המוליכים לנקודות יעד שונות במשא ומתן בין הצדדים האתנו לאומיים הנתונים בסכסוך . "פיוס" הינו מונח חדש יחסית שרווח בשיח הפוליטי ונהפך בהדרגה למושא של עניין לחוקרים . תפוצתו הרחבה נובעת , בחלקה הגדול , מהתפתחויות כבדות משקל בזירה הבינלאומית , שהעלו סוגיות של צדק וחשבון נפש היסטורי אל לב סדר היום החברתי בארצות רבות , והגדילו את המודעות הבינלאומית לחשיבות פתרונם של סכסוכים אתניים . כך קרה , למשל , בארצות שחוו מעבר ממשטרים סמכותניים , שהפרו בגסות את זכויות האדם של אזרחיהם שלהם , למשטרים דמוקרטיים הפוסעים את פסיעותיהם הראשונות ( אל סלוודור , ארגנטינה , צ'ילה , גואטמלה , הפיליפינים ומדינות הגוש המזרח אירופי . ( בארצות אלה נהפכו עניינים הקשורים למה שמכונה "צדק של תקופת מעבר" או "צדק מעברי" " transitional ) ( Crocker , 1999 ) ( Justice " לסוגיות מרכזיות . בדומה לכך , כמה ארצות דמוקרטיות החלו לבחון רעות שנעשו בעבר , כגון רצח עמים ילידי המקום , עבדות ופשעי מלחמה ( כמו בארצות הברית...
אל הספר