' תמול שלשום' הנציח לנו , כפי שקבענו , את ימי העלייה השנייה ואת לבטיה של העברית באותה תקופה — כמעט מראשית תחייתה ועד סמוך למלחמת העולם הראשונה — כלשון של עולים מהגרים , כלשון הנלחמת עדיין על זכותה להתקבל כלשונו של העם בציון . הוויכוח על מידת כשירותה של העברית לדיבור פה והמאבק על עצם קיומה עדיין חדשים שם . עדיין מהדהדת שם קנאת ההברות ( או המיבטאים , ( ועדיין בוקעות בו זעקות הקרב בין העברית לבין היידיש על ההגמוניה בדיבור ובכתב , ועדיין נשמעים קולות המלחמה הנואשת בין העברית ובין הלשונות הלועזיות בבתי הספר שבארץ ובסמינר למורים , ו'מלחמת השפות' הנודעת עם חברת 'עזרה' הגרמנית נטושה גם היא , וגם חמת קנאי היישוב הישן לא שככה — ובלק הכלב צופה פעיל הוא בכל ההתרגשות הזאת ביישוב החדש וביישוב הישן כאחד . וכן מורם שם על נס תפקידו של הפועל העברי איש העלייה השנייה בתחייה העברית , בזה ש'נתן פה לדיבור העברי ; כלומר , הם יצרו לראשונה ציבור של דוברי עברית . לתפקידו של נוער שנולד על ברכי הדיבור העברי יש רק רמז . באותו שלב כל החברה כולה היא , למעשה , חברה של עולים ומהג רים , כגדול כקטן , וכולם נתונים בתהל...
אל הספר