במקומות מספר בכתביו מוצאים אנו רמזים , שההיתול והרצינות ( ואולי בעיקר האחרונה ) משמשים בהם בערבוביה , על השפעת הלועזית והמעבר לכתב הלועזי על רוחו וחזותו של היהודי . למשל , בספר 'תכלית המעשים' אביו של המספר , ר' אפרים יוסף , סופר סת"ם , משוחח עם שר בית המשפט בלשונו של השר — באשכנזית שלמד בנעוריו מיהודי אשכנזי שבא לעירו לשם היתר מאה רבנים , והוא ( ר' אפרים יוסף ) שימש לו לבלר . קיצורו של דבר , ר' אפרים יוסף שואל את השר שאלה , ומיד לאחר מכן הריהו מתחרט על שאלתו החפוזה , והוא אומר לעצמו 'כך עונשם של לועזי לועזית שמליהם קודמות לשכלם . לא טוב לא טוב להכיר לשון של . 'אומות ובהמשך הדברים מעיר רבי אפרים יוסף , כי 'יש לומדים לצורך עסקיהם כתב ולשון אשכנז מתוך קובצי קבוצות של מכתבי סופרים ומכתבי רעים ' , אבל לאחר מכן אין הם מסתפקים בזאת ומקלקלים את השורה , שכן 'כשהם מכירים קצת את הלשון הוגים בספרי שיל"ר ואומרים שיל"ר גוי כשר היה ועשה ספרים בלשון אשכנז שאם יהודי מבקש לקנות שלימות בלשון אשכנז קורא בספריו' ( שם , קצ"ח . ( ומעיד ר' אפרים יוסף שאביו , זכר צדיק לברכה , אף על פי שדיבר בלשון אשכנו לא למד ...
אל הספר