ענייני החינוך העברי ובעיות הליעוז כתופעה חברתית לשונית היו קרובים מאוד אל לבו של עגנון . ראינו בפרק הראשון את ביקורתו החריפה על תנועת האידישיזם ( בגולה ) ב'בנערינו ובזקנינו / ובפרק השני ( 9 ) רמזנו בקיצור לוויכוח ביפו בין זמיר לבין שפאלטלדר , ועוד נחזור לעניין זה בסמוך . גם נקדיש פרק מיוחד לנושא 'עברית ויידיש אצל עגנון ואצל ביאליק . 'ואחרים מאחר שבארץ לא תפשה היידיש מקום של ממש בחינוך של היישוב החדש ( על היישוב הישן נדבר לחוד , ( טבעי שעגנון לא הרחיב עליה את הדיבור בהקשר זה . אבל ראינו ( שם , , ( 8 כיצד התריע עגנון נגד תופעה , מבודדת לכאורה , של שימוש ביידיש בפרהסיה בסמינר על ידי יחיאל מיכל פינס ו 'ויש סברא שר' יחיאל מיכל פינס מלמד גמרא בזרגון , אלא כשבאים אורחים הוא מלמד בעברית' ( תמול , . 393 וראה פרק שני . ( 8 אין עגנון מתנגד ליידיש כשלעצמה , אף לא לשימוש בה ביחידות ובחבורה קטנה ( תמול , ; ( 83 הוא עצמו חייבה לדבר ביידיש עם ברנר , למשל * וכן ידוע שעד סוף ימיו אהב לתבל את שיחתו העברית ביידיש . ~ הדבר שהדאיגו 1 ר' מובאות מרובות משימותיהם ביידיש בחוברתו של עגנון 'על ברל כצנלסוף , הוצאת...
אל הספר