הזכרנו לעיל ( בפרק הראשון ) את רמזי הלגלוג של עגנון על בן יהודה . החומר ב'תמול שלשום' עשיר ומגוון יותר — קצתו לגלוג מפורש , אף אם המספר אינו אומר זאת משמו אלא נתלה באשלי רברבי כיוסף חיים ברנר ; 'כדו וקצתו נראה תמים יותר כלפי חוץ , אבל בתוכו אורבים 'נושאי שלחים / לעג מוסווה , חריף ושנון . נתחיל בסוג השני . יצחק מהרהר בדבר נסיעה לירושלים . כשסיפר לסוגיה צווירינג חברתו , שעדיין לא היה בירושלים , אמרה לו : 'כל שיש בו קורט דם ולא מי צבעים הולד ורואה' ( תמול , , ( 183 והיא מוסיפה ואומרת : 'אני לא הנחתי מקום בירושלים שלא הייתי שם . מה ראיתי ומה לא ראיתי . את בצלאל ואת הפרופיסור שץ , את חדר עבודתו של בן יהודה ואת השולחן שכתב עליו את המלון הגדול , בזמן שהיה חבוש בבית האסורים . ואמרה סוניה , כל הימים שהייתי בירושלים לא טעמתי טעם שינה , ביום הלכתי לראות את עתיקותיה ובלילה טיילתי עם תלמידי בצלאל על החומה ורקדנו לאור הלבנה' ( שם . ( סוניה אינה מפרטת הרבה , אבל מונה כאן את הביקור בביתו של בן יהודה כאחד משני 'הדברים המרשימים' שהיא מפרשת בשמם בביקורה בירושלים , והקורא התמים יחשוב שהמחבר ביקש לנהוג כבו...
אל הספר