מבין כל סופרי הדור , כגדולים כקטנים , בולט הוא שמואל יוסף עגנון בתשומת הלב המיוחדת שהקדיש ביצירתו לנושא התחייה הלשונית . מבקריו הספרותיים של עגנון , מתוך שהשקיעו את כל מעייניהם בפירוש אספקטים אחרים ביצירתו ובגילוי וניתוח של נושאים ומיטיבים למיניהם * בין על דרך הפשט ובין על דרך הדרש , לא עמדו עד כה על כך . עיונינו בנושא זה העלו בבירור , שהיה לו לעגנון עניין רב עד למאוד בתחיית העברית בדיבור פה . יתר על כן , התברר לנו שהיו לו דעות ברורות ויציבות משלו על אישי התקופה ובהערכת תפקידם ההיסטורי וחלקם בתנועת התחייה , ועל תופעות ותהליכים לשוניים וחברתיים וכיו"ב , כשם שהיו לו לגבי טיבה של הלשון הספרותית , ואותן ביקש בכוונת מכוון להשמיענו ביצירותיו , כמובן בדרך העגנונית המיוחדת לו , בכל תקופת יצירתו . אולי כאן יתאימו דבריו שאמר לנו : 'שירה'ב בניגוד למדענים ( המאכזבים אותו ) 'שחידושיהם באים מכוח חידושיהם של המדענים שלפניהם ולפני לפניהם / הרי הפייטנים מקבלים את שירתם ממראה עינים , מהלר נפש , ואם אינם מתרשלים נוטלים עט ונייר ומעלים את דבריהם על הכתב' שירה' ) , ' עמ' . ( 147—146 עגנון עצמו לא התרשל בזא...
אל הספר