לא בכך נחשב חג הפורים למקור התאטרון היהודי . החג היה ההזדמנות הכמעט יחידה שבה התקיימה פעילות תאטרלית בקרב יהדות הפזורה , ובזכות הקשר הזה נתנו חוקרי התאטרון את דעתם על מנהגי החג ותכניו . בהשפעתה של אסכולת קימברידג' ניסו אחדים מן המבקרים למצוא את שורשיו המידיים של התאטרון היהודי בריטואל . ההיצמדות לאסכולה הזאת והרצון למצוא קו התפתחות רצוף , החל במנהגים הקדומים ביותר של החג וכלה במופעים הדרמתיים , הניעו חוקרים אחדים להניח שתחילתו של הפורים שפיל היתה במאה החמישית . ההנחה הזאת נועדה לבסס את הטענה שהיהודים הקדימו את הגויים בהחייאת התאטרון לאחר שקיעתו בסוף העת העתיקה . כך , למשל , טוען גארין כי אין לראות את תחילתו של הפורים שפיל בזמן שהתפתח למחזות מושלמים , אלא יש לכלול במושג גם את מנהגי החג שקדמו למחזות . לפיכך , הוא קובע שגילו של הפורים שפיל הוא כגיל הגלות , והוא נולד בחצר בית הכנסת כבר במאה החמישית . הטקסטים שבידינו הם , לדעתו , השלב האחרון בהתפתחות אטית ביותר של התגבשות הדיאלוגים למחזה . כחוליית ביניים מזכיר גארין מחזה שאבד מן המאה התשיעית , שנושאו אחשורוש . ההנחות האלה בעייתיות . את המופ...
אל הספר