ראינו כיצד דידרו מייעץ לחוקר בצורה זהירה מאוד לדבוק בפילוסופיה השכלנית , בלי לעזוב את הפילוסופיה הניסויית . האהדה שלו היא בוודאי לצד המיתית ; הניסויית , אך הוא יודע שה'שיטה' במידה מסוימת הכרחית היא למען ה'ספירה' והסידור של העובדות , למען מניין . 'מטבעות'ה מכאן האופי האסוציאטיבי של מניין העובדות , ומכאן 'בגידתו' בכל שיטה שבה הוא דבק . הוא התחיל בדיאיזם נוסח הפילוסופיה האנגלית של המאה וגמר בחומרנות , אך חומרנות זו חיפשה את החיים שבכל חלקת חומר ואת אחדות כל החומר בחינת חומר חי , הילוצואיסטי . כיצד לאחד את כל הניגודים האלה ? דידרו איננו נלאה להתקצף נגד הרוח השיטתי שבפילוסופיה . שני אויבים — כך הוא כותב בערך 'פילוסופיה' שבאנציקלופדיה שלו , כרך י"ב — מעכבים את ההתקדמות בפילוסופיה : הסמכויות והרוח השיטתי . אשר לסמכויות מביא הוא את דבריו של מאלבראנש בפרוטרוט , ואת הנימוקים שמביא מאלבראנש לשלטונה של הסמכות בפילוסופיה . לדברי דיךרו מזיקה 'הרוח השיטתית' להתקדמותה של האמת לא פחות מאשר שלטונה של הסמכות . אך מהי 'הרוח השיטתית' ן לא בזה היא הסכנה שאנו קושרים את העובדות ביניהן . אדרבא , קישור כזה והוצ...
אל הספר