בסעיף עשרים ואילך של 'הגיונות לפירוש הטבע' מביא דידרו את ההבחנה בין שני מיני פילוסופיה אלה . הוא קובע : ' ה ע ו ב ד ו ת — ותהיינה אשר תהיינה העובדות — הן העושר האמיתי של . 'הפילוסופיה הדעה הקדומה של הפילוסופיה השכלנית , שבעיניה התיאוריה עיקר ולא העובדות , מיוסדת בזה שהיא סבורה , שהעשיר שאין לו היכולת למנות את מטבעותיו דומה לעני שיש לו רק מטבע אחד . ולכן 'לצערנו' עוסקת הפילוסופיה הזאת יותר בהשוואת העובדות ובקישורן מאשר באיסוף של עובדות חדשות . גם איסוף העובדות וגם קישורן הם עיסוקים מייגעים מאוד ( לפיכך חילקו אותם הפילוסופים ביניהם . האחד מבלה כל ימיו באיסוף החומר , והוא נעשה בזר , לבעל מלאכה חרוץ ומועיל ) האחר הוא בנאי יהיר ונחפז לכלול את החומר במערכת של ש י ט ה . אך עד כאן הרס הזמן כמעט את כל הבניינים של הפילוסופיה השכלנית . כי בעל המלאכה , אשר לא חדל לשקוד על מלאכתו , היה מוצא חומר חדש שהרס את כל הבניין . הפילוסופיה הניסויית אינה יודעת מה ייצא מעבודתה , אך היא ממשיכה בה ללא ליאות . ואילו הפילוסופיה השכלנית , משגילתה תיאוריה הנראית בעיניה , מפסיקה את עבודתה בטענה נועזת אך בדויה מן הלב ...
אל הספר