העיקרון הזה מאפשר לנו כמו כן להבין את היחס בין הגוף לנפש אצל לייבניץ . מבחינת האמת המיטאפיסית ישנן אך ורק נפשות . אך בכל מונאדה ישנו כביכול יסוד . 'גופני' כלומר , בכל מונאדה מוגבלת , באשר היא מוגבלת , ישנה פאסיביות , סבילות , והרי המונאדה היא אך ורק כוח , ואם היא מוגבלת מן ההכרח שיימצא בד . כוח התנגדות , כוח האחראי להגבלה השם מחסום נגד כל השפעה מן החוץ וכל התקשרות עם העולם החיצוני . בעקבות כוח סביל זה מסתגרת המינאדה ומשימה את עצמה בלתי חדירה . משום כוח סביל זה נראית לנו המינאדה כגוף' שהרי אי חדירות היא האופי של הגופים . כוח סביל זה הוא העיקרון של הגופניות' ולכן קורא לו לייבניץ בשם 'החומר הראשון' . " ( materia prima ) 'חומר ראשון זה אף הוא אפוא כוח' והוא המונח ביסודה של כל חומריות . הודות לכוח זה מופיעות לנו מ 1 נאדות כגופים , כחומר מתפשט . זהו החומר במובן הרגיל , שהוא , בלשונו של לייבניץ , 'חומר משני' . ( materia secunda ) חומר זד , הוא מתפשט , בעוד שהחומר הראשוני , בהיותו כוח , איננו מתפשט . באופן זה מעמיד לייבניץ את החומר , כתופעה נגזרת שניית , על הכוח . שוב אנו רואים כאן את הניגוד ...
אל הספר