היחידות היסודיות של העולם הן אפוא אצל לייבניץ המונאדות , יחידות במובן החמור , שאינן תופסות שום מקום בחלל . מה הוא אפוא המאפיץ את היחידות האחרונות האלה ? בתורת האטומים מאופיינים האטומים על ידי תבניתם ומצבם בחלל . אפשרות זו אינה קיימת לגבי המונאדות . מה מנחיל אפוא למונאדה את האינדיבידואליות שלה , מהו התוכן הממלא אותה ומבדיל אותה מחברותיה י על השאלה הזאת עונה לייבניץ : המונאדות הן נפשות , העולם כולו הוא מכלול של נפשות , והנפשות האלה מתייחדות כל אחת על ידי תכונות נפשיות . כולנו מכירים מונאדה אחת , שהרי אנו בעצמנו מוינאדה . האני של כל אחד ואחד הוא מונאדה , והאני משמש אב טיפוס לכל יתר המונאדות . כאן מביע לייבניץ רעיון , שהוא מהפכני בתולדות הפילוסופיה החדשה . שהרי הפילוסופיה החדשה היתד , מצוינת על ידי ירושתו של דיקארט , כלומר על ידי ההבחנה בין הגוף ובין הנפש המנוגדים זה לזה , אם בצורת שני עצמים ואם בצורת שני תארים אלוהיים כמו אצל שפינוזה . דואליזם זה עובר דרך כל הפילוסופיה החדשה עד לייבניץ . ואילו לייבניץ מעז לחשוב את המחשבה , שהעולם כולו הוא מערכת של נשמות' מקהלה של נשמות . על ידי כך שובר הו...
אל הספר